דיבידנד, שכר או השארת כסף בחברה: אילו נתונים צריך להשוות?

בעלי חברות שואלים לעיתים מה עדיף: למשוך שכר, לחלק דיבידנד או להשאיר את הכסף בחברה. אין תשובה אחת המתאימה לכל חברה. ההשוואה תלויה ברווחי החברה, בצורכי התזרים, במצבו של בעל המניות, בדין החל ובהוראות הנוגעות לחברות מעטים ולרווחים לא מחולקים.

במודל המיסוי הדו־שלבי, החברה משלמת מס חברות על הכנסתה החייבת, וכאשר רווחים מחולקים לבעל מניות יחיד כדיבידנד עשוי לחול שלב מס נוסף אצל בעל המניות. מאז כניסת תיקון 277 לתוקף ביום 1 בינואר 2025, השארת רווחים בחברת מעטים מחייבת גם בדיקה של מנגנון תוספת המס על רווחים עודפים שלא חולקו.

שכר הוא תשלום בגין עבודה שמבצע בעל המניות או נושא המשרה. הוא נרשם כהוצאת שכר בחברה, בכפוף לכך שמדובר בהוצאה המותרת בניכוי ובהתקיימות תנאי הדין, ומחויב אצל המקבל כהכנסת עבודה בהתאם לנתוניו. עשויות לחול גם חובות ניכוי, דיווח, ביטוח לאומי, פנסיה וזכויות נלוות.

בעת קביעת שכר יש לבחון את התפקיד בפועל, היקף העבודה והאחריות, הכנסות נוספות, מדרגות המס, ביטוח לאומי, הפרשות סוציאליות, רמת השכר לתפקיד ויכולת החברה לעמוד בתשלום קבוע. אין לקבוע שכר רק כדי להגיע לתוצאת מס רצויה.

דיבידנד הוא חלוקה מתוך רווחי החברה, בכפוף להוראות חוק החברות ולהחלטות האורגנים המוסמכים. הדיבידנד אינו הוצאת שכר ואינו מפחית את הכנסת החברה בדרך שבה הוצאה מוכרת עשויה להפחית אותה.

לפני חלוקה יש לבדוק את הרווחים הניתנים לחלוקה, מבחני החלוקה, המזומן הזמין, התחייבויות החברה, המס אצל המקבל, מס נוסף ככל שיחול, השפעת החלוקה על תוספת המס, זכויות בעלי המניות וחובות ניכוי ודיווח.

לצורך סעיפים 81א עד 81ו, לא כל הכרזה על דיבידנד מספיקה בהכרח. יש לבדוק את מועד החלוקה בפועל, תשלום המס ומועדי הדיווח.

השארת כסף בחברה יכולה לשרת הון חוזר, רכישת ציוד, גיוס עובדים, מחקר ופיתוח, הרחבת פעילות, פירעון התחייבויות, כרית תזרים או השקעה בחברה מוחזקת.

כאשר כספים מצטברים בעיקר במזומן, בפיקדונות, בניירות ערך, בהלוואות או בנכסים אחרים הנכללים בהגדרת נכסים מיוחדים, עשויה להיות לכך השפעה על חישוב הרווחים העודפים. השארת כסף בחברה אינה בהכרח בלתי רצויה, וחלוקת דיבידנד אינה בהכרח עדיפה.

חברת מעטים עשויה להתחייב בתוספת מס של 2% על רווחים עודפים שלא חולקו. החיוב אינו מחושב על כל יתרת המזומן או על כל יתרת העודפים. יש לחשב תחילה את הרווחים הנצברים, הרווחים הפטורים, הרווחים החייבים והרווחים העודפים ולהביא בחשבון את המגנים הקבועים בחוק.

החוק כולל חלופות המבוססות על חלוקת דיבידנד ששולם מס בשל חלוקתו. אחת החלופות מתייחסת לחלוקת 6% או יותר מהרווחים הנצברים בתום השנה הקודמת. בשנת 2025 בלבד נקבעה הוראת מעבר שכללה שיעור של 5%, בכפוף לתנאים ולמועדים. אין להעתיק את שיעור 5% לשנים אחרות.

יש להשוות בסכומים את המס על שכר, עלויות המעסיק וההפרשות, החיסכון האפשרי במס חברות בגין הוצאת שכר מותרת, המס על דיבידנד, מס נוסף ככל שיחול, תוספת המס על רווחים עודפים, מס עתידי בעת חלוקה, התשואה בתוך החברה, צורכי המזומן האישיים וצורכי המימון העסקיים.

תוספת המס של 2% והחלוקה בשיעור 6% אינן חלופות בעלות אותו בסיס. 2% מחושבים על הרווחים העודפים, ואילו חלופת 6% מתייחסת לרווחים הנצברים בהתאם לתנאי החוק.

מצד החברה יש להכין רווח חשבונאי ורווח חייב, רווחים נצברים, רווחים שעשויים להיות פטורים, הפסדים, הוצאות, מזומן, פיקדונות, ניירות ערך, נכסים תפעוליים ומיוחדים, התחייבויות, תקציב ותזרים והשקעות מתוכננות.

מצד בעל המניות יש להכין שכר קיים, הכנסות נוספות, מדרגת מס משוערת, מצב ביטוח לאומי, צורך אישי במזומן, דיבידנדים מחברות אחרות, זכויות פנסיוניות, שיעור ההחזקה ושליטה בחברות מעטים נוספות.

לכל חלופה יש לחשב שכר או דיבידנד מוצע, רווחים שיישארו בחברה, תוספת מס, מס אישי משוער, יתרת המזומן לאחר הפעולה והשפעה על תוכנית ההשקעות.

לעיתים ההחלטה אינה הכול או כלום. חברה יכולה לשלם שכר המתאים לעבודת בעל המניות, לחלק דיבידנד בסכום מסוים ולהשאיר יתרה לצורכי פעילות. היחס בין הרכיבים צריך להתבסס על נתוני אמת, החלטות מסודרות ותזרים בר־קיימא.

יש להימנע ממשיכות לא מתועדות או מרישום מאוחר של משיכה כשכר או כדיבידנד ללא בחינת הטיפול המשפטי, החשבונאי והמיסויי.

הבחירה בין שכר, דיבידנד והשארת כסף בחברה אינה החלטת מס בלבד. זו החלטה המשלבת מיסוי, תזרים, השקעות עסקיות, ממשל תאגידי והצרכים האישיים של בעל המניות.

תיקון 277 מוסיף נדבך חדש לבחינה, אך אינו מבטל את הצורך להעריך את תפקיד בעל המניות, גובה השכר, יכולת החברה לחלק דיבידנד והצורך העסקי בהשארת כספים בחברה.